Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 34b
משנה: רִיפּוּי הִכָּהוּ חַייָב לְרַפּוֹתוֹ. עָלוּ בוֹ צְמָחִים אִם מַחֲמַת הַמַּכָּה חַייָב שֶׁלֹּא מַחֲמַת הַמַּכָּה פָּטוּר. חָֽייְתָה וְנִסְתְּרָה חָֽייְתָה וְנִסְתְּרָה חַייָב לְרַפּוֹתוֹ. חָֽייְתָה כָּל צָרְכָּהּ אֵינוֹ חַייָב לְרַפּוֹתוֹ.
Traduction
Il faut aussi donner le nécessaire pour guérir la victime. S’il apparaît des excroissances à l’endroit malade, et que ce soient les conséquences de la plaie, le défendeur doit donner ce qu’il faut pour les guérir; si elles ne sont pas occasionnées par la plaie, il n’est pas obligé de les guérir. Si la plaie se ferme et se rouvre à plusieurs reprises, le défendeur est toujours obligé de la faire soigner. Mais si la plaie est guérie complètement, il n’est plus obligé de s’occuper de son traitement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם מחמת המכה. והוא לא פשע בה:
חייב לרפותו. דכ''ז שלא חייתה כל צורכה נסתרה מחמת המכה היא:
כְּתִיב עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר לֹא תָחוֹס עֵינֶיךָ. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. יֹאמַר שׁוֹגֵג וְאַל יֹאמַר מֵזִיד. שֶׁאִילּוּ נֶאֱמַר שׁוֹגֵג וְלֹא נֶאֱמַר מֵזִיד הָיִיתִי אוֹמֵר. שׁוֹגֵג יְשַׁלֵּם מָמוֹן מֵזִיד [יִקְטַע אֶת יָדוֹ. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר מֵזִיד. אוֹ אִילּוּ נֶאֱמַר מֵזִיד וְלֹא נֶאֱמַר שׁוֹגֵג הָיִיתִי אוֹמֵר. מֵזִיד יְשַׁלֵּם מָמוֹן שׁוֹגֵג] לא יְשַׁלֵּם כְּלוּם. 34b הֲוֵי צוֹרֶךְ לוֹמַר שׁוֹגֵג וְצוֹרֶךְ לוֹמַר מֵזִיד. שֶׁאִם הָיָה סוּמֶא וְסִימָּא אֵת עֵינוֹ קִיטֵּעַ וְקִיטַּע אֶת יָדוֹ הֵיאַךְ זֶה מִתְקַייֵם וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מָמוֹן.
Traduction
Il est écrit d’une part (Ex 21, 24): œil pour œil, dent pour dent, et d’autre part (Dt 19, 13): son œil ne l’épargnera pas, âme pour âme, œil pour œil; de cette répétition, on conclut qu’en chaque cas, soit volontaire, soit involontaire, une amende en espèces sera imposée au coupable (au lieu de la peine du talion). Or, il a fallu les deux versets applicables à chacun de ces cas; car, s’il n’y avait eu qu’un, on aurait pu supposer qu’en cas de fait involontaire seul une amende d’argent sera applicable, et qu’en cas de fait volontaire la peine du talion serait appliquée, mais par la présence des deux versets on sait qu’il y a analogie entre les deux cas. Du reste, la peine du talion n’est pas applicable parfois, lorsqu’un aveugle crève un œil à autrui, ou si un manchot coupe la main d’autrui; car on ne saurait lui appliquer ce précepte (ibid. 19): tu lui feras comme il avait dessein de faire à son frère. Donc, il en résulte que la punition consistera en une amende d’argent.
Pnei Moshe non traduit
ובמקום אחר הוא אומר. בפרשת שופטים ולא תחוס עיניך נפש בנפש עין בעין וגו' שני מקראות הללו למה נאמרו אחד לשוגג ואחד למזיד שישלם ממון ולא עין ממש וכדמסיק:
מזיד לא ישלם כלום. כלומר אילו לא נאמר אלא מקרא אחד הייתי אומר במזיד הכתוב מדבר ולא ישלם ממון אלא עין תחת עין ממש הוי צ''ל שניהם והוקשו מזיד ושוגג שבשניהם ממון הוא דישלם:
שאם היה סומא. ברייתא אחריתא היא ודריש לה מגופיה דקרא שאם אתה אומר עין ממש הרי שהיה סומא וסימא וכו' היאך זה מתקיים ועשיתם לו וכו' וכלומר שאין אתה יכול לעשות בו כאשר עשה לזה וקרא דועשיתם לו לאו דוקא הכא אלא משום דכתיב גבי עדים זוממין עין תחת עין נקט לה:
צַעַר. כְּוָייוֹ בַשְׁפוּד אוֹ בַמַּסְמֵר וַאֲפִילוּ עַל צִיפּוֹרְנוֹ מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה. כְּתִיב כְּוִייָה תַּחַת כְּוִייָה וגו'. הֵיכִי דָמֵי. אִם בְּשֶׁפְּצָעוֹ וְהוֹצִיא דָמוֹ כְּבָר כְּתִיב פֶּצַע תַּחַת פָּצַע. מַה תַלְמוּד לוֹמַר חַבּוּרָה. אֶלָּא שֶׁאִים כְּוָייוֹ בַשְׁפוּד עַל כַּף יָדוֹ וְצָבַת עַל כַּף רַגְלוֹ וְצָבַת. אוֹ שֶׁהִטִּיל עָלָיו שֶׁלֶג אוֹ צִינִּים בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה חַייָב לְרַפּוֹתוֹ.
Traduction
On estime la douleur si l’on brûle un individu avec une broche ou un fer chaud, fût-ce sur l’ongle sans blessure visible, on estimera etc. Il est écrit (Ex 21, 25): brûlure pour brûlure, blessure pour blessure, plaie pour plaie. Que faut-il entendre par ce dernier terme? Il ne saurait s’agir d’un coup porté qui a fait jaillir la sang (215)Mekhilta, section Mischpatim, ch. 8, fin., puisqu’il est déjà question de meurtrissure; le dernier terme employé dans ce verset a donc pour but d’indiquer que si l’on a brûlé un individu avec une broche sur la paume de la main et qu’elle est enflée, ou sur la plante du pied et qu’il est gonflé, ou s’il a jeté sur lui de la glace, en une partie non visible du corps, il est tenu de la guérir (216)Cf. ci-après, 2..
Pnei Moshe non traduit
צער כויו בשפוד וכו'. ומפרש לה הש''ס דמנלן לומר דמשלם צער כזה שאינו עושה בו רושם ואינו נראה והוא שלא במקום נזק וקאמר משום דכתיב כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה:
היכי דמי. חבורה דקרא:
אם בשפצעו וכו'. כלומר ודאי משמעת חבורה משמע שפצעו ותוציא את דמו דהוי חבורה וקשיא דהא כבר כתיב פצע תחת פצע ומה ת''ל חבורה:
אלא שאם כויו בשפוד וכו'. כלומר אלא חבורה דמיותר הוא לגלוי על כויה דרישא דקרא דבכויה דלית בה חבורה מיירי כגון שכואו בשפוד על כף ידו ורגלו וצבת וסופה לחזור דאין כאן נזק וללמדנו דמשלם צער שלא במקום נזק:
או שהטיל עליו שלג וכו'. וכן בכיוצא בזה במקום שאינו נראה בו לאחר מכאן ולא נעשה רושם:
חייב לרפאותו. כלומר כמו דמשלם צער שלא במקום נזק כן נמי ריפוי ולאו דוקא אלא ה''ה שארי דברים במקום דשייכין הן:
אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִיטּוֹל לִהְיוֹת מִצְטָעֵר בְּכָךְ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. חֲמֵיי בַּר נַשׁ וְאָֽמְרִין לֵיהּ. כַּמָּה אַתְּ בָּעֵי לְמִיתָּן וְלָא ייֵאבָךְ אָהֵן צַעֲרָא. וּמַה דְהוּא אֲמַר יְהָבִין לֵיהּ. אָמַר מַר עוּקְבָּה. כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיטּוֹל הִיא מַתְנִיתָא. וְתֵימַר אָכֵן. אֶלָּא חֲמֵיי בַּר נַשׁ וְאָֽמְרִין לֵיהּ. כַּמָּה אַתְּ בָּעֵי מֵיסָב וְיֵאבָךְ אָהֵן צַעֲרָא. וּמַה דְוּ אֲמַר יְהָבִין לֵיהּ. תַּנֵּי. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. נוֹתְנִין נִכְאֵי מָזוֹן. מָהוּ נִכְאֵי מָזוֹן. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָא אֲכִיל טְלוֹפְחִין וְיָרָק. וּכְדוֹן לֵית בִּי מֵיכַל אֶלָּא בֵּיעִין וְתַרְנְגוֹלִין. וּמַה דְוּ אֲמַר יְהָבִין לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר יַעֲקֹב. אָהֵן רוֹמַיי כַּד מִיבְאַשׁ לֹא נְפִיק לִקְרָבָא עַד דְּייֵכוּל מַה דְחָסֵר יוֹמִין בְּיוֹמִין.
Traduction
– ''On estime ce qu’un homme comme la victime voudrait prendre pour supporter tant de souffrance''. R. Zeira l’explique ainsi: on examinera un homme en lui demandant combien il voudrait donner pour ne pas être atteint d’autant de souffrances, et le prix qu’il indiquera sera remis à la victime. Mais, objecta Mar Ouqba, la Mishna parle de prendre (pour souffrir), et toi tu cites un exemple où il s’agit de donner? En effet, fut-il répondu, on demandera à un tel homme combien il prendrait pour supporter tant de souffrances, et le montant servira de base. On a enseigné que Ben Azaï dit (217)Tossefta, ibid.: il faut lui payer la perte de nourriture. En quoi consiste cette dernière? En ce qu’auparavant, à l’état maladif, il lui faut des lentilles, ou de la verdure, et maintenant, à l’état maladif, il lui faut des œufs ou de la volaille. Cette différence du montant est due à la victime. R. Yossé b. Jacob dit: Lorsqu’un guerrier romain a été malade, il ne se rend au corps d’armée que lorsqu’il a assez mangé pour regagner les jours perdus.
Pnei Moshe non traduit
חמיי בר נש. לפרושי להמתני' אומרים וכו' כלומר שאומדין ורואין לאדם אחד שיאמרו לו כמה אתה רוצה ליתן שלא יגיעך להצער כזה:
ומה דו אמר יהבין ליה. ומה שזה אומר שהיה נותן כך וכך וכן יתנו לזה הנחבל:
אמר מר עוקבא. הקשה על זה מר עוקבא דכמה אדם רוצה ליטול תנן במתניתין:
ותימר אכן. בתמיה דלדידך כמה רוצה ליתן מיבעי ליה:
כמה את בעי מיסב. כמה אתה רוצה ליטול בעד הצער כזה שיגיע ויבא לך וכשיעור הזה שאומר כך נותנין להנחבל:
נכאי מזון. הפסד המזונות שלם לו כדמפרש ואזיל ובתוספתא פ''ט גריס זכי מזון:
בקדמיתא. עד שלא הגעתי לצער החבלה הייתי יכול לאכול עדשים וירק ועכשיו אין בי כח וצריך אני למאכלים חשובים ודקים:
אהן רומיי. כלומר דמייתי ראיה כמו בעל מלחמה הרומיי כשנופל לחולי וחוזר לבריאתו אינו יוצא למלחמה עד שיאכל כל כך לחזק כחו ולמלאות כפי הימים אשר נחסר לו בימי חליו והכא נמי כן:
Baba Kama
Daf 35a
משנה: שֶׁבֶת. רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. בּוֹשֶׁת. הַכֹּל לְפִי הַמְבַייֵשׁ וְהַמִּתְבַּייֵשׁ. הַמְבַייֵשׁ אֶת הֶעָרוֹם הַמְבַייֵשׁ אֶת הַסּוֹמֶא וְהַמְבַייֵשׁ אֶת הַיָּשֵׁן חַייָב וְיָשֵׁן שֶׁבִּייֵשׁ פָּטוּר. נָפַל מִן הַגַּג וְהִזִּיק וּבִייֵשׁ חַייָב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבּוֹשֶׁת שֶׁנֶּאֱמַר וְשָֽׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבוּשָׁיו אֵינוֹ חַייָב עַל הַבּוֹשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵין.
Traduction
Comment estime-t-on l’incapacité du travail? Si le défendeur a coupé à la victime la main ou le pied, il paiera ce que cette victime, surveillant p. ex., des courges, aurait pu gagner en n’étant pas malade ou alitée par suite de la blessure. Enfin il faut payer pour la honte, dont la valeur varie selon l’honorabilité ou la position sociale de l’accusé, et celles de la victime (218)Cf. (Ketubot 3, 7).. Si un individu a offensé un homme qui était nu, ou un aveugle, ou un homme endormi, il doit payer pour la honte; si l’homme endormi, a offensé un autre, il est acquitté. Si un individu tombant d’un toit, blesse quelqu’un de manière à lui causer aussi une honte, il doit payer pour le dommage, et non pour la honte, comme il est écrit (Dt 25, 11): elle a étendu la main et l’a saisi par ses parties honteuses. On ne paie pour la honte que s’il y a eu intention d’offenser.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שבת. כל ימי החולי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין וכשחסרו אבר מיירי כגון שקטע ידו דצריך לשלם לו נזק דמי ידו ועכשיו אפילו לאחר שיבריא שוב אינו ראוי למלאכה אחרת אלא לשמור קישואין ומה שהוא מתבטל מחמת חליו משמירת קישואין הוא דמשלם לו כפי שכירות שמירת קישואין של כל יום החולי ודמי ידו כבר נתן לו וכן בדמי רגלו:
הלכה: שֶׁבֶת. רוֹאִין אוֹתוֹ כול'. הָכָא אַתָּ מַר. רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין. וְהָכָא אַתָּ מַר. הָיָה עוֹשֶׂה מְנָה בַיּוֹם נוֹתֵן לוֹ מְנָה. סֶלַע נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּרֵין שִׁבְתִּין אִינּוּן. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וּקְטָעָהּ אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ עוֹשֶׂה מְנָה בַיּוֹם אֶלָּא רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ חִיגֵּר יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין. שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. שֶׁאִם כְּוִייוֹ עַל כַּף יָדוֹ וְצָבַת עַל כַּף רֹאשׁוֹ וְצָבָה. אוֹ שֶׁהִטִּיל עָלָיו שֶׁלֶג אוֹ צוֹנָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה. חַייָב לְרַפּוֹתוֹ.
Traduction
Il est dit ici que l’on considère la victime à l’égal d’un surveillant de courges; pourquoi d’autre part (219)Tossefta, ibid. est-il dit que si cet homme gagnait par jour un Maneh il faut lui payer cette somme, ou s’il gagnait un selà, il faut le lui payer? R. Isaac répond: il y a deux causes différentes de chômage avec conséquences différentes: Si quelqu’un frappe la main et la coupe, l’on ne considère plus la victime comme gagnant un Maneh par jour, mais à l’égal d’un estropié qui surveille des courges, puisque le défendeur est tenu de lui payer la valeur représentative de la main coupée. Mais s’il frappe sur la paume de la main qui enfle, ou sur la tête qui gonfle, ou s’il lui jette de la glace sur une partie non visible du corps, il est tenu de pourvoir à la guérison de la victime et d’ajouter en ce cas le montant de ce que celle-ci gagne par jour.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכא את אומר רואין אותו כאלו שומר קישואין והכא את אומר היה עושה וכו'. בתוספתא ריש פ''ט שנינו כן בנזק כיצד הכהו וקטע ידו וקטע רגלו אין רואין אותו כאלו עושה סלע ביום וכאלו עושה מנה ביום אלא רואין אותו כאלו חגר שומר קישואין וא''ת לקתה מדת הדין לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו אבל הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו רואין אותו כאלו עושה סלע ביום נותן לו סלע ביום מנה ביום נותן לו מנה ביום ונותנין לו כל נזקו ע''כ. ומפרש הש''ס מ''ש רישא ומ''ש סיפא:
תרין שבתין אינון. שני מיני שבת יש בחלוקי דינים האלו:
אין רואין אותו כאלו עושה מנה ביום. ברישא ה''ט דאין רואין אותו וכו' שהרי כבר צריך ליתן לו דמי ידו והיינו נזק ובכללו הוא מה שבטל ממלאכתו וא''כ אין צריך לשלם לו שבת כ''א כאלו שומר קשואין הוא כדמפרש שכבר נתן לו דמי ידו ורגלו:
שאם כויו וכו'. אבל אם הכהו מכה שאינו נראה בו לאחר זמן וסופה לחזור וא''כ אינו משלם לו דמי ידו:
חייב לרפותו. וכלומר לרפותו הוא דחייב אבל דמי ידו ונזקו לא שייך כאן ובכה''ג צריך שישלם דמי שכירו' פעולתו מה שמתבטל מחמת ימי חליו ואם סלע היה יכול להשתכר נותן לו סלע ואם מנה מנה:
הלכה: רִיפּוּי הִכָּהוּ חַייָב לְרַפּוֹתוֹ כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. עָלוּ בוֹ צְמָחִין סְבִיבוֹת 35a הַמַּכָּה וְנִסְתְּרָה מַחֲמַת הַמַּכָּה מָהוּ. מִן מַה דִכְתִיב וְרַפֹּא יְרַפֵּא. שֶׁאִם עָבַר עַל דְּבַר רוֹפֵא [פָּטוּר].תַּנֵּי חוֹרִין וְרַפֹּא יְרַפֵּא. שֶׁאִם עָלַת גַּרְגּוּתְנִי חַייָב לְרַפּוֹתוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. עָלוּ בוֹ צְמָחִים סְבִיבוֹת הַמַּכָּה אַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתְּרָה [מַחֲמַת]הַמַּכָּה חַייָב לְרַפּוֹתוֹ וְאֵין חַייָב לִיתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חִידּוּשׁ חִידֵּשׁ הַכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת שֶׁיִּתֵּן לוֹ שֶׁבֶת וְרִפּוּי. רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.
Traduction
R. Jérémie demanda: S’il apparaît des excroissances autour de la plaie, et que pour avoir bandé celle-ci, elles se sont fermées, quelle sera la règle? (Les considère-t-on comme conséquence de la plaie, ou non)? De ce qu’il est dit (ibid. 19): Il le fera guérir entièrement, la répétition superflue de ce terme indique que si le malade n’a pas suivi les prescriptions du médecin, le défendeur n’est pas tenu de le payer (il en est de même ici). On a enseigné d’autre part: on déduit du texte précité que s’il survient de la chair morte, gugrato'', à la plaie, le défendeur est tenu de payer pour la guérir. On a enseigné que R. Yossé b. R. Judan dit: S’il apparaît des excroissances autour de la plaie, quoique celle-ci soit fermée, le défendeur devra payer de quoi la guérir, mais il n’est pas tenu de payer le montant du chômage. R. Simon dit au contraire: Le texte nous indique ici ce fait nouveau (contraire à la règle de cinq payements), qu’il devra ''dédommager pour le chômage et pour la guérison''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עלו בו צמחים סביבות המכה. ואם בודאי שלא מחמת המכה היא בהא לא הוה מיבעי לן אלא בכה''ג הוא דמיבעיא לן אם נסתרה מחמת המכה כגון שאגדו ועטפו הרבה למקום המכה ומחמת כן עלו בו צמחים סביבות המכה ונסתרו לאחר שחיו אם הוי כמחמת המכה או דלמא אמרינן לא היה לו לעטוף ולאגוד המכה כל כך וא''כ מחמת פשיעותו הוי ולא מחמת המכה:
מן מה דכתיב ורפא ירפא. ודרשינן שאם עבר על דברי רופא שצוה לו שלא לעשות כך וכך או שלא לאכול דברים המזיקים לו ועבר על דבריו שאינו חייב לרפותו דלהכי כתב כפל ורפא ירפא דמשמע כשהוא שומע לדברי הרופא אז מוטל על זה לרפותו וא''כ תפשוט דכל שאין דרך לאגוד ולקשור המכה כן הרי הוא בכלל עבר על דברי הרופא:
תני חורין. תניא אידך דלהכי כתב רחמנא ורפא ירפא ללמד שאם עלה גרגותני והוא כמו בשר המת על המכה הרי הוא בכלל מחמת המכה וחייב לרפותו:
סביבות המכה אע''פ שנסתרה המכה. כלומר אע''פ שהמכה עצמה ג''כ נסתרה לא אמרינן דחייב ליתן לו גם דמי שבתו אלא לרפותו הוא דחייב הואיל ושנה בו הכתוב ורפא ירפא אבל לא דמי שבתו שמחמת סתירת המכה:
חידוש חידש הכתוב בפרש' הזאת. שהרי מצינו שנתחייב בכל החמשה דברים כדדרשינן מקראי דלקמן ומשאר כתובים לצער ונזק ובושת וחידש הכתוב בפרשה זו ולא כתב אלא שבת ורפוי בהדדי רק שבתו וגו' לומר לך כל שחייב בריפוי חייב בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source